אני
לא שם - משורר אנונימי
אל
תבכו על קברי -
אני לא שם,
אני לא ישן.
אני אלפי רוחות נושבות
אני יהלום של טל, בבוקר, על עלה רטוב,
אני קרן שמש על שדה חיטה בשל, צהוב,
אני גשם שקט ורך -
ביום של סתיו.
כשאתם מתעוררים בבוקר אפרורי
אני
אוושת עלי שלכת מחוללים מחול סתווי.
אני ציפור נודדת
החגה מעל בשקט
אני
הכוכב הנוצץ בליל...
אל תבכו על יד קברי, חייכו רעי ואהובי -
אני לא
שם, לא מתתי יקירי.
31.10.2002
יערונת שלנו !
כל כך מעניין אילו דברים מעוררים את הכאב ומחדדים את האובדן.
אלבום תמונות שלך
שמונח 4 שנים על השולחן בסלון כמעט באותה
זווית ואינו מתמלא יותר, ואני יודעת
בלב דומע כי אלבום זה לא
יתמלא שוב לעולם בתמונות של צחוק ויופי ורעננות של גיל
נפלא,
ואנחנו ממשיכים לצלם ולתעד ואת כל כך חסרה בכל תמונה.
ועל השידה
בסלון מונח מדי פעם קלסר עב כרס ובו מוסיף נתי כמעט
יום יום מכתבים של אנשים
מכל הארץ והעולם, שנכנסים לאתר שלך
ונפעמים וכואבים ובוכים יחד אתנו את חסרונך,
וקלסר זה הולך ומתמלא.
וכשאני קוראת קשה לי להבין איך אישיותך המופלאה נוגעת
ומעוררת
כל כך הרבה אנשים שלא זכו להכיר אותך, ובקלסר זה אני מוצאת
אחיזה
ויודעת שדמותך לא נשכחה ולא תשכח כי את מופיעה בכל כך
הרבה מקומות בעולם יום
יום כפייה נפלאה שחודרת ללבותיהם של
אנשים רבים כל כך וממשיכה לחיות ולהשפיע.
את יערונת חיה בלבבות שלנו גם כשאנו שוחקים, את אתנו ללא הרף,
והזמן לא
מקטין את הכאב ולא את הגעגועים העזים אליך.
החיים כאן נמשכים ומתרחשים דברים
רבים במשפחה,
חלקם כל כך שמחים. אמרה לי אלה באחת השיחות שכגודל השמחה
שמתרחשת
אצלנו כך גודל הכאב שמלווה אותנו תמיד.
אני מודה לה על הדרך בה הביעה את מה שאני
מרגישה.
אנחנו כל כך משתדלים ללכת בשביל של השמחה ובטוחים שזה מה
שאת
היית רוצה שנעשה, כי תמיד ראית רק את היופי והאור.
אסתי
(דודה של יערה)
האהבה
עיוורת
האהבה עיוורת
היא לא רואה את מי היא מחברת
היא לא רואה את מי היא מפרידה
היא מגיעה במפתיע
היא לא שם כשרוצים
אבל כשזוגות מושלמים לפתע נעלמים,
אפילו האהבה בכבודה
ובעצמה, עומדת ומחווירה פנים.
האהבה עיוורת
הגורל מקרי
המזל עושה
בנו מה שבא לו
ההגיון הוא רק דמיון
חבר שנשאר חסר
הסיום שנשאר פרוע
הקורבן הלא נכון
ההסבר הלא ידוע
רק אבן קפואה
האבן הלבנה
ואיפה את יערה ?
נימרוד
(חבר טוב של יערה)
31
לאוקטובר 2002
ארבע שנים
עברו, ושוב אנחנו נפגשים, כל אלה שיערה בלבם...
שוב אנחנו מנסים לעשות אזכרה,
כזו שתזכיר ותייצג את יערה.
ארבע שנים עברו והלב נקרע מגעגועים. הגוף והנשמה
מטלטלים
כל רגע במעברים. רגע שמחים ורגע עצובים.
ארבע שנים עברו במלחמה
ללא סוף בין המוח ללב.
כשהלב יוצא החוצה וקורא לך לחזור,
כשהלב מבקש רק עוד
חיבוק אחד...
והמוח מכה חזרה ואומר שאי אפשר.
ארבע שנים עברו במאמץ
להישאר שפויים, עם התמונות שלך
מבית החולים, שלא מאפשרות לישון, עם השאלות שנותרות
ללא תשובה.
ארבע שנים עברו עם התמודדות בכל חג, בכל יום הולדת,
בארוחות
המשותפות... עם הטיולים שאת כאילו איתנו,
עם החוויות של החברים והחברות שאת כאילו
איתם...
עם החלומות של אילו לא, והלוואי והיה אחרת...
עם הכעס על העולם ועם
הרגשות של מה לא עשינו או למה נכשלנו.
ארבע שנים עברו במאמץ לשמור אותך
בלבבות. עם המאמץ
שיזכרו, עם המאמץ שידעו שהייתה איתנו נערה נפלאה בשם יערה.
היום, אחרי ארבע שנים, אנחנו מבקשים רק דבר אחד,
שמרו את יערה בלבבותיכם,
לא כתמונה במסגרת, באלבום
או שומר מסך אצלנו ואצלכם, לא כמצבה יפה עם נרות
ופרחים ולא כפייה קסומה או מלאך טוב.
בואו נזכור את יערה כפי שהייתה.
נערה יפה עם תלתלים זהובים ועיניים כחולות.
נערה שאהבה להתלבש יפה, אבל גם אהבה
לגזור חולצות.
נערה שידעה מה היא רוצה, ידעה להביע את דעתה וגם להלחם עליה.
נערה עם נפש של אמן, שאהבה ליצור דברים, אהבה לעצב דברים,
קישטה וצבעה כל דבר.
נערה שאהבה מוזיקה, אהבה את הטבע, אהבה חיות ואספה אותן אליה.
נערה שיכלה לראות
בכל דבר פשוט, את הדברים הכי נפלאים והכי מדהימים.
נערה שידעה להשרות על סובביה
ביטחון, האמינה שתמיד יהיה בסדר.
נערה שהייתה מוכנה תמיד לעזור ולסייע, אם זה
בהכנות
למסיבת שבועות, אם זה בתנועה או להדפיס במחשב לאחרים.
נערה שהתחשבה
בכולם והשתדלה שלא לפגוע באחרים.
נערה שאהבה לצחוק, ועם הצחוק שלה לסחוף אחרים.
נערה שמיום שנולדה, היכן שעברה במהלך חייה, השאירה את חותמה.
נערה... תינוקת
שלנו, ילדה שלנו, נערה שלנו, יערונת נסיכה שלנו...
בואו ונשמור עליה בלבנו,
אמיתית וחיה כמו שהייתה.
נתי
(אבא של יערה)
