יערונת ילדה שלי,

כבר חלף חצי עשור
וכמה עצוב שנותר להסתפק בלזכור...
שאי אפשר לראות, להרגיש, לחבק
וכדי להמשיך לחיות צריך את הראש מהלב לנתק.

ובכל זאת...
נדמה לי שיערה הייתה רוצה שנעלה על שפתינו בת שחוק
ולא נעמוד כאן, ליד קברה, נבכה או סתם נשתוק.

רציתי ימים טובים יותר להזכיר
ומעט תמונות מחיי יערה להאיר

בוקר - יערה מתעוררת
ומיד מחליטה שהיום על בית הספר היא מוותרת
מודיעה לי שאין שום שיעור חשוב והכל ניתן להשלים
בעזרת מחברות של כמה חברים.

יערה מתכננת לצאת לבלות
בודקת אצל נועה'לה את כל הארונות
אחר כך לארון שלה חוזרת
את כל הבגדים על השטיח מפזרת
מחשבה מעמיקה, מה ללבוש?
תמיד אהבה כובעים מיוחדים על הראש
צעיף זה או אחר
ובסוף הכל מסתדר.
יערה יוצאת יפיפיה, זוהרת, בקפידה מאופרת
והבית כולו מתמלא בריחות נעימים
של קרם, מרכך שיער ומיני בשמים.

יערה יוצאת לטיול עם הנוער העובד
כפיה לבנה על הראש
חולצת תנועה, טייטס "שלשת רבעי" שחור
תרמיל על הגב, פניה קורנות מאור
ו... "אמא אל תדאגי, מחר בערב נחזור"

יערה על הספה בסלון, בישיבה מזרחית, על הברכיים מחברת
עין אחת בטלויזיה צופה
ובשניה תרגילים פותרת.

יערונת מתעוררת ממנוחת אחה"צ, יורדת לאט במדרגות
לבושה בטרנינג ירוק מהמסע לפולין
כולה שלווה ולחייה כה ורודות.

יערה יוצאת מהמקלחת כשמגבת אחת את גופה עוטפת
ומגבת שניה את ראשה מלפפת
וקולה מלמעלה צוהל
אמא - מישהו צלצל?

חורף - באיחור קל יערה יוצאת לתיכון
לראשה כובע צמר רך לבן
לגופה מעיל "דובון",
מכנסי קורדרוי שחורות או ג'ינס כחול
ולרגליה דר' מרטינס בצבע סגול

יערה מתגלגלת מצחוק מכל סרט מצוייר
יערה מתייחסת ברצינות לכל אדם ולכל דבר
יערה טובת לב תמיד מוותרת
בלילה כשדפנה לא נרדמת
אותי היא שולחת לישון
ולדפי סיפור מספרת
יערה מאמצת כל כלב עזוב
וכל חתולון הופך לאהוב.

היתה ליערה מין תכונה
תמיד לצאת מהבית אחרונה
אמא ואבא ואח ואחות
התרגלו לשבת במכונית - ליערה לחכות
אחרי דקה או שתים
יערה יוצאת מהבית יחפה ובידיה הנעליים
תוך כדי נסיעה היתה אותם נועלת
וכולה עליזה שמחה וצוהלת

יערה אינה ממהרת
שום דבר לא ממש בוער
אז למה יערונת?
איך קרה שעזבת פתאום ראשונה וכל כך מהר?!

אני רוצה לסיים בהמון תודה לכל האנשים הנפלאים
שנמצאים איתנו ועם יערה כבר חמש שנים
החברים של יערה שבאים ומספרים חוויות
מראים תמונות מטיול זה או אחר
החברות של יערה שיושבות איתי ומספרות קצת על החבר
ה"גרעין" של דפנה מלאי מרץ ונחמדים
החברים של טל - כבר באים עם ילדים
ובעיקר אסתי וישראל וכל המשפחה
וכל אלה שתמיד נותנים תמיכה.
אמר פרופסור אסא כשר, שכל זמן שאדם שמת חי בלב חבריו ואוהביו,
הוא לא ממש מת.
פרופסור כשר קרא לצורת חיים זאת "חיים בלבבות".

אני מאמינה שיערה לנצח "תחייה בלבבות" ותרחף ביננו ובינכם
בכל מיני רגעים, או אפילו שניות, גם אם נהיה קרובים או רחוקים יותר,
תמיד תמיד ביערה ניזכר.

אוהבים אתכם בשל כך
אמא ואבא ואחות ואח.